אי פריון, כלומר העדר הריון, יכול לנבוע ממגוון סיבות כדוגמת בעיות מבניות במערכת הרבייה הנשית, בעיות ביוץ, בעיות בזרע ועוד. טיפולי הפוריות הקיימים כיום מנסים לתת מענה לבעיות השונות המונעות את הפריון. כך לדוגמא מתן הורמונים, הזרעות (IUI), הפריה חוץ גופית (IVF) ועוד, כפי שיוסבר.
הפריה חוץ גופית (IVF)
הפריה חוץ גופית (IVF) היא טיפול הניתן במסגרת טיפולי פוריות, כשבבסיס הטיפול שאיבת ביציות משחלות האישה והפרייתן בזירעוני הגבר מחוץ לגוף האישה בתנאי מעבדה. לאחר ההפריה, מחזירים את העובר (הביצית המופרית) לרחם האישה במרווחי זמן שונים, כאשר את העוברים שנותרו מקפיאים.
הפריה חוץ גופית נועדה לפתור הן בעיות פוריות אצל האישה והן אצל הגבר.
מיקרומניפולציה (ICSI)
במקרים בהם בעיית הפוריות היא אצל הגבר, בשל בעיה בזרע, אפשר להגדיל את הסיכוי להפריה על ידי הליך מיקרומניפולציה (ICSI) בו מוחדר הזרע ישירות לביצית.
ניתן לעשות שימוש בהליך זה גם במצבים נוספים כגון הפריית ביציות מוקפאות ועוד.
בהתאם למחקרים מסוימים בתחום, השימוש בשיטה של מיקרומניפולציה מגדיל את הסיכון להתפתחות מומים מולדים בעובר ותסמונות כרומוזומליות.
לאור זאת, מקובל ליידע את בני הזוג שעברו הפריה חוץ גופית תוך שימוש במיקרומניפולציה (ICSI) כי הפריה בשיטה זו עשויה להעלות את ההסתברות להפרעה גנטית בעובר.
אבחון גנטי טרום השרשה (PGD)
במקרים בהם ידוע על נשאות למחלה גנטית אצל ההורים, ישנה אפשרות לבצע אבחון המחלה הגנטית אצל העובר טרם החזרתו לרחם האישה.
כאשר לשני ההורים נשאות למחלה גנטית, יש סיכוי גדול יותר שהעובר יהיה חולה במחלה הגנטית, ולכן המטרה במקרה כזה היא למנוע את הצורך בביצוע הפסקת הריון בשלב מתקדם במקרה בו מתגלה במהלך ההריון כי העובר חולה. כלומר, האבחון נועד להגדיל את הסיכוי להריון תקין וללידת ילד ללא המחלה הגנטית.
בהליך זה, הביצית המופרית נבדקת גנטית לפני החזרתה לרחם האישה, והוא מאפשר להחזיר לרחם ביצית מופרית תקינה גנטית, מבחינת הבדיקות שבוצעו לה.
הליך זה אינו מבטל את הצורך בביצוע אבחון טרום לידתי בעובר על ידי דיקור מי שפיר או סיסי שליה.
סקירה גנטית טרום השרשה (PGS)
PGS זו בדיקת סקר גנטי לעובר לפני החזרתו לרחם האישה, והיא נועדה לשפר את סיכויי תהליך ההפריה החוץ גופית ולסיימו בהריון תקין.
הבדיקה מתבצעת במקרים בהם אין לזוג בעיה גנטית ידועה, אך ישנו סיכון להפרעה כרומוזומלית בעובר, או במקרים בהם הזוג מעוניין לשפר את הסיכוי להרות ואת הסיכוי לסיים את ההריון בלידת יילוד תקין גנטית.
בהליך זה בודקים האם קיים שינוי לא מאוזן במספר או במבנה הכרומוזומים של העובר טרם החזרתו לרחם האישה.
הליך זה אינו מבטל את הצורך בביצוע אבחון טרום לידתי בעובר על ידי דיקור מי שפיר או סיסי שליה.
הריון מרובה עוברים
אחד הסיבוכים האפשריים בטיפולי הפריה הוא הריון מרובה עוברים, כלומר הריון של שני עוברים ויותר באותו הרחם.
הריון זה הינו הריון בסיכון גבוה יותר מהריון עם עובר יחיד בשל הסיכון הגבוה יותר ללידה מוקדמת (לידה לפני שבוע 37 להריון), לפגות ולתמותת העובר, וכן לתחלואה של האם (סוכרת הריונית, רעלת הריון ועוד).
דוגמאות לרשלנות רפואית במקרים של טיפולי פוריות
- מתן הורמונים במינון שגוי העלול לגרום לגירוי יתר שחלתי. ישנה חשיבות רבה למינון ההורמונים אשר ניתן לאישה בעת טיפולי הפוריות, שכן מינון יתר יכול להביא לבעיית קרישה, תסחיף ריאתי, בעיה בכליות ועוד.
- טיפול רשלני בביציות שנשאבו ו/או בביציות המופרות לרבות אובדן הביציות.
- אי ביצוע בדיקות גנטיות במקרים של תרומת זרע או ביצית.
- היריון מרובה עוברים בשל החזרת כמות עוברים גדולה שלא לפי ההנחיות והמקובל בתחום. טיפולי פוריות טומנים בחובם סיכון להריון מרובה עוברים שמוגדר כהריון בסיכון, ועל כן ישנן הנחיות והמלצות באשר לכמות העוברים המוחזרת לרחם כתלות, בין היתר, בגיל האישה, בהיסטוריה הרפואית והמיילדותית שלה ובאיכות העוברים.
- ביצוע הליך של הפחתת עוברים (דילול עוברים) בצורה רשלנית במקרה של הריון מרובה עוברים.
- אי מתן מידע והסבר מקיף על ההליך הרפואי, על הסיכונים הכרוכים בביצוע הטיפולים השונים ואפשרויות טיפול חלופיות.
מקרים רבים של רשלנות רפואית בטיפולי פוריות אינם מגיעים לכדי תביעה משפטית, שכן האישה או הגבר כלל אינם מודעים לכך שהנזק שנגרם להם נובע מרשלנות שארעה בשלב כלשהו במהלך הטיפולים.
